רש"י על בכורות ט׳ א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בכורות ט׳ ע״א:ג׳ רש"י על בכורות ט׳ ע״א:ה׳ »

4 שְׁתֵּי חֲמוֹרָיו שֶׁלֹּא בִּיכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים — נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָאִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה — נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת — אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם.

פירוש רש"י על בכורות ט׳ א:ד׳

4 שני חמורים כו' זכר ונקבה נותן טלה לכהן - בשביל הזכר:

5 או שני זכרים ונקבה - דחדא ילדה זכר וחדא ילדה זכר ונקבה:

6 נותן טלה אחד לכהן - דהא איכא חד זכר ודאי בכור ואידך דהוי ספק דשמא הנקבה יצאתה תחלה מפריש טלה והוא לעצמו:

7 שני זכרים ושתי נקבות - ספק הן דשמא כל חד וחד ילדה זכר ונקבה ושמא נקבות יצאו תחלה הילכך אין כאן לכהן כלום אלא מפריש עליהן שני טלאים לאפקועי איסוריהן והן לעצמו:

« רש"י על בכורות ט׳ ע״א:ג׳ רש"י על בכורות ט׳ ע״א:ה׳ »